החמרת עונשו של מסיע שב"ח ונסיון להעסיקו שלא כדין

השופט ר. שפירא [אב"ד] :

בפנינו ערעורים, שהדיון בהם אוחד, שהגישו הצדדים על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה בת"פ 2065/07 (להלן: " בית משפט קמא"). למען הנוחות יכונה מר מחאג'נה "הנאשם" ומדינת ישראל תכונה "המאשימה".

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שיחס לו עבירות של הסעת תושב שטחים שלא כדין ונסיון להעסקתו שלא כדין, עבירות לפי סעיף 12א(ג)(1) ו- 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב  1952 + סעיף 25 לחוק העונשין. הנאשם הודה בפתח משפטו במיוחס לו בכתב האישום, לאחר שתוקן. בית משפט קמא הורה על הגשת תסקיר מבחן בענינו של הנאשם. לאחר שהוגש התסקיר טענו הצדדים לעונש. בית משפט קמא גזר את דינו של הנאשם באופן הבא:

הארכת מאסר מותנה בן 12 חודשים שנגזר עליו בת"פ 2992/04 של בית משפט השלום בחדרה לתקופה של שנתיים.;

קנס כספי בסך 25,000 ש"ח שישולם בעשרה תשלומים;

חילוט התחיבות עליה חתם הנאשם בת"פ 2992/04 הנ"ל בסכום של 5,000 ש"ח;

חיוב הנאשם לחתום על התחיבות להימנע מעבירה בסכום של 10,000 ש"ח שתוקפה לשלוש שנים.

המאשימה מערערת על החלטתו של בית משפט קמא שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה ולגזור מאסר נוסף על הנאשם. הנאשם מערער על גובה הקנס שנגזר עליו. יצוין כי הסניגור הודה בהגינותו כי החליט להגיש את הערעור לאחר שהמאשימה ערערה על גזר הדין ואם הייתה המאשימה חוזרת בה מערעורה היה עושה זאת אף הוא.

המאשימה טוענת כי בית משפט קמא הקל עם הנאשם. עיקר טענותיה מופנות כנגד הנמקת גזר דינו של בית משפט קמא, שהחליט שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה. בית משפט קמא נימק, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועיין בתסקיר המבחן כי "...המאסר המותנה שהושת עליו (על הנאשם. ר.ש. ) במשך 12 חודשים, אינו מידתי להפעלה בנסיבות דנן, ובעניין זה אפנה לדברים שצוינו בתסקיר המבחן, שהוכן בעניינו, בשים לב לעברו של הנאשם ולמצבו המשפחתי, כנטען ע"י ב"כ." (עמ' 9 לגזר הדין). לטענת המאשימה שם עצמו בית משפט קמא כערכאת ערעור על גזר דין של אותו בית משפט קמא, במותב אחר. זאת חריגה מסמכותו והפעלת שיקול זר במסגרת שיקולי הענישה. בהתאם מבקשת המאשימה כי נורה על הפעלת המאסר המותנה, ביחד עם גזירת מאסר נוסף, באופן שיביא בחשבון את חומרת העבירה וההגנה על הציבור, ערכים הגוברים על ענינו האישי של הנאשם.

הסניגור ביקש כי נפחית בקנס הגבוה. בכל הנוגע לאי גזירת מאסר בפועל מציין הסניגור את האמור בתסקיר המבחן בנוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם וטוען כי לא ניתן לומר שנפלה בגזר הדין טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

אציע לחברי להרכב לדחות את שני הערעורים ולהשאיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו. אציע לקבוע כי הגם שהעונש שנגזר על הנאשם נוטה לקולא אין הוא חורג מרמת הענישה המקובלת בצורה קיצונית באופן המצדיק את התערבות בית משפט של ערעור בגזר הדין, זאת גם אם יתכן שכל אחד מאיתנו היה מחמיר עם הנאשם, לו היה יושב בבית משפט קמא.

בטרם אתיחס לגזר דינו של בית משפט קמא אציין כי מהתסקיר ומטעוני הצדדים עלה כי לנאשם שלוש הרשעות קודמות מהשנים 1985 ו- 1991 בעבירות רכוש, וההרשעה האחרונה משנת 2005 בעבירה של העסקה שלא כדין, שם נגזר עליו המאסר המותנה שאוזכר לעיל. הנאשם נשוי ואב לשמונה. אשתו סובלת ממחלות שונות והוא זה המטפל בכל המשפחה. שירות המבחן התלבט בהמלצתו עקב עברו של הנאשם. בסיכומו של תסקיר המליץ על ענישה של מאסר בעבודות שירות, זאת כדי שלא לגרום להרס המשפחה התלויה בנאשם, עקב מצב אשתו. כעולה מגזר דינו של בית משפט קמא היו עובדות אלו בבסיס שיקוליו כאשר גזר את דינו של הנאשם.

אינני קורא את גזר דינו של בית משפט קמא כערעור על גזר הדין הקודם של אותו בית משפט במותב אחר. בית משפט קמא לא קבע כי טעה בית משפט השלום בחדרה כאשר גזר על הנאשם בעבר מאסר מותנה של 12 חודשים. כל שקבע בית משפט קמא כי בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כאשר הוא מאזן בין שיקולי הענישה מחד ונתוני הנאשם מאידך, יהיה בהפעלת המאסר המותנה וגזירת מאסר נוסף משום ענישה בלתי מידתית. 

בית משפט קמא בחר לאזן את שיקולי הענישה בדרך של הארכת מאסר מותנה מחד וגזירת קנס כספי בסכום גבוה מאידך, ובדרך זו להפוך את העבירות בהן הורשע הנאשם, שנעברו על בסיס כלכלי של רצון להרויח כסף מעבודתו של פועל שעלות העסקתו נמוכה, לעבירה בלתי משתלמת. 

גם בהביאי בחשבון את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, זאת ביודעו כי תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה, אינני סבור כי נפל פגם בשיקולי בית משפט קמא ובאיזון שערך בין מכלול שיקולי הענישה, באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה בגזר הדין. גזירת קנס משמעותי מהצד האחד ובהארכת המאסר המותנה מהצד השני מהווים יחדיו ענישה מרתיעה, גם אם מדובר בענישה חמורה פחות מזו שניתן היה לגזור בדרך של הפעלת המאסר המותנה. סבור אני כי בנסיבות המקרה, וכשמביאים בחשבון את נסיבותיו של הנאשם, מדובר בענישה שאינה חורגת ממתחם הסבירות המצדיק התערבות של בית משפט בדן בערעור, הגם שסבור אני כי מדובר בענישה מקלה.

בנסיבות העניין אינני מוצא כל מקום להפחית בשיעור הקנס שנגזר על הנאשם ולו ביקשה זאת המאשימה אף הייתי שוקל להגדיל את הסכום באופן שיבהיר כי העסקת פועלי שטחים לא תשתלם למעסיק.

בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים, לרבות הצורך למנוע אפשרויות של שימוש במסיעים ומעסיקים לצורך פיגועי טרור, סבור אני כי עלינו להתחשב בנסיבות אישיות ובמקרה זה לא ניתן לומר כי האיזון שערך בית משפט קמא חורג במידה קיצונית מהענישה הראויה, במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור ושינוי גזר הדין.

אשר על כן, ואם תישמע דעתי, לא נתערב בגזר הדין ונשאירו על כנו. אציע לחברי לדחות את שני הערעורים הדדית.